קיווינו, ציפינו, באמת שרצינו, אבל אחרי הערב, אפשר להכריז רשמית: הסיכויים שנבחרת ישראל תעפיל למונדיאל 2014 בברזיל הצטמצמו והפכו לאפסיים עד לא קיימים. מה הוא שפל המדרגה? שזה קורה תוך 4 ימים מתחילת הקמפיין. אחרי האכזבה בבאקו, גוטמן ידע שהוא חייב ניצחון ביתי מול רוסיה, אבל במקום זה, הרוסים סידרו לו השפלה ביתית עם 0:4 שהדהד היטב עד הכסאות המיותמים בר"ג שהותירו אלו שעזבו כבר בדקה ה-65.
מצד אחד, קשה לכעוס על כך שישראל מפסידה לנבחרת חזקה כמו רוסיה שמאומנת ע"י שועל כמו קאפלו, אבל הדרך. אוי, הדרך. גוטמן הגיע למשחק במטרה להראות שהוא לא מקובע וביצע חמישה שינויים בהרכב, שינה את המערך וציוות שחקנים ששיחקו לראשונה ביחד. מהפכני ויעיל על הנייר, אבל על הדשא, זה הפך לאסון מהר מאוד והנבחרת דהרה על המסלול המהיר לאבדון. כמו תאונת דרכים שלא ניתן להסיר את המבט ממנה - זה היה כואב, צפוי, ועם סוף בלתי נמנע. אם למישהו עוד היו חלומות על המונדיאל, הערב הוא התפכח. אם למישהו היו חלומות על כדורגל סביר וקצת שמחה ונחת מהנבחרת, הערב הוא יצא בוכה מהאיצטדיון.
כבר בדקה ה-6 קרז'אקוב כבש בכדור חופשי, שבאופן מרגיז חלף מעל ראשו של איתי שכטר החלש, שעמד בחומה, אבל מיאן לקפוץ. בדקה ה-18 היה זה קוקורין שלעג להגנה שלנו, אחרי שבן חיים וזיו נתקלו אחד בשני וסידרו לרוסים 0:2 קל. בדקות האלו שחקני ישראל לא נגעו בכדור, הרימו ידיים ופשוט רצו שהאדמה תבלע אותם, אבל לצערם, היה עוד זמן לשחק.
גוטמן ביצע שני חילופים במחצית, וכמו הודאה בטעות, שהגיעה כדי לכפות על טעות מהשבוע שעבר, זרק למערכה את בן בסט ואת שהר. מיותר לדווח שהשינוי הזה לא דגדג את קאפלו, וגם לא החלפתו של בניון בורמוט. המאמן שהבטיח לנו 'קבוצה לאומית', ספר הערב משחק 6 ללא ניצחון מאז שמונה לתפקיד, וגם שיטה וסגנון לא ממש ראינו. חמד נשאר על הספסל, אלמוג כהן שקיבל קרדיט היה מיותר, טיבי עדיין לא ברמה, והדבקות בשכטר, שלא שיחק כבר יובלות באופן רציף, היא פשוט מרגיזה. אפשר להמשיך ולספר שהשחקנים ביזו את המדים הלאומיים, אבל הבנתם את הנקודה.
בהמשך, קרז'אקוב כבש את השני שלו (65) ופייזולין הוסיף את המסמר האחרון כשעשה 0:4 בדקה ה-78., אבל בשלב הזה כבר לא נותרו יותר מדי צופים ביציע. מתוך כמעט 30,000 צופים שטרחו והגיעו, חצי שרקו בוז במחצית, ועוד שליש לקח את הרגליים וברח ברגע שהובקע הגול השלישי. רוח לחימה, מחוייבות והשקעה, כמו שהבטיחו להם, הם לא ראו הערב בר"ג. אולי מצד רוסיה.
באוקטובר הנבחרת תשחק פעמיים מול לוקסמבורג, אבל ספק אם זה יעניין מישהו כאן. אם בהתאחדות לכדורגל רוצים לחפש אשמים בתקשורת, הם מוזמנים, אבל מומלץ להם גם לשים ראי מול הפרצוף ולחשוב מדוע הקהל מאס בניהול הכושל שלהם, שמוביל לירידה מתמדת בתשומת הלב שלנו לענף. גם לשחקנים שבעזרת סוכנים ממולחים יצאו לחו"ל אחרי משחק וחצי בליגת העל כדאי לעשות חושבים, ולנסות להבין איך זה שפעם שחקנים היו מגיעים לנבחרת ומשקיעים מאמץ כפול מהרגיל, והיום הם נראים כאילו הם עושים טובה.
האוהד הישראלי, שעוד הביע אמון בנבחרת שלו, קיבל הערב חותמת סופית לכך שאת המונדיאל בברזיל הוא יוכל לראות רק כתייר, ולא כמי שתומך בנבחרת המשתתפת. המנטרה על '40 שנה' ללא טורניר גדול תוכל להתחלף ולהתהדר בקרוב בספרות חדשות שיספרו מור"ק על 'לפני 50 שנה'.
מהלך המשחק
כבר בדקה ה-3 ביסטרוב התרומם לכדור גובה, אך אוואט הקדים אותו, הוצליח לעצור גם את הריבאונד. בדקה ה-6 רוסיה קיבלה בעיטה חופשית מקצה הרחבה, קרז'אקוב שלח כדור שעבר דרך חומה מפוררת ומעל הראש של שכטר, שלא קפץ, וזה 0:1 מהיר. בדקה ה-18 ביסטרוב מסר לרחבה, זין ובן חיים נתקלו אחד בשני, וקוקורין אמר תודה וכבש בקלות, 0:2 רוסיה.
הבעיטה הראשונה של ישראל לעבר השער הגיעה רק בדקה ה-40, אבל הכדור של נאתכו לא היה למסגרת. שלוש דקות מאוחר יותר, ראדי הגיע לקרן ובעט מקרוב, אך החמיץ. גם בניון הספיק להגיע למצב נוח (44), אך נבלם ברגע האחרון.
החצי השני התאפיין במשחק איטי וללא יותר מדי מצבים, אבל כשקרז'אקוב קיבל כדור ברחבה הוא שיגר בעיטה מדוייקת לרשת (65), ועשה 0:3. ובדקה ה-79 פייזולין תקע עוד מסמר עם 0:4.
הרכבים
ישראל: דודו אוואט; יובל שפונגין, איתן טיבי, טל בן חיים, יואב זיו; אלמוג כהן (עדן בן בסט/46), מהראן ראדי, ביבראס נאתכו, חן עזרא, יוסי בניון (גיל ורמוט/73); איתי שכטר (בן שהר/46).
רוסיה: איגור אקינפייב; אלכסנדר אניוקוב (אנדריי יאשנקו/48), סרגיי איגנשביץ', ואסילי ברזוצקי, דימיטרי קומבארוב; איגור דניסוב, דניס גלושקוב, ולדימיר ביסטרוב (אלכסנר סמדוב/23), רומן שירוקוב; אלכסנדר קרז'אקוב, אלכסנדר קוקורין (ויקטור פאייזולין/34).