האלופה הראויה ביותר, בדרך הדרמטית ביותר. ספרד זכתה הערב (ראשון) באליפות אירופה לאומות בכדורגל, לאחר ניצחון 1:2 במשחק הגמר מול אנגליה. "לה רוחה" של לואיס דה לה פואנטה מביאה את הגביע למדריד בפעם הרביעית בתולדותיה, והופכת לשיאנית כל הזמנים - ובצדק. אנגליה, מנגד, תצטרך לאסוף את עצמה מחדש - ולחכות לשבור את הרצף, בעוד שנתיים, במונדיאל 2026.
וכשבוחנים את חודש הכדורגל הזה, בסופו של דבר - ספרד היתה הטובה ביותר, מההתחלה ועד הסוף. הנבחרת של לואיס דה לה פואנטה, שמורכבת בעיקרה משחקנים צעירים שעוד לא פרצו - דני אולמו, ניקו וויליאמס ומעל כולם לאמין ימאל (שבישל גם הערב), שיחקה את הכדורגל הכי יצרני, שברה שיא שערים באליפות אירופה - והגביע בידיים שלה.
וגם הערב, בברלין, נבחרת ספרד לא תמיד היתה עליונה - אבל בהסתכלות הכוללת, היתה טובה יותר מנבחרת אנגליה. ספרד קיבלה את התוצרת מהצמד ימאל-את-וויליאמס (שביחד כבשו את השער הראשון), ולמרבה האירוניה - דווקא מיקל אויארסאבל, שעלה מהספסל, נתן את החותמת הסופית עם שער הניצחון. ספרד נאבקה באנגלים, ובסופו של דבר - גם סיימה את מרתון הכדורגל הזה כמנצחת.
והדבר המעודד ביותר מבחינת ספרד - הוא שיש לה עוד לאן ללכת. "לה רוחה" היא נבחרת עמוסת פוטנציאל, מלאה בשחקנים בראשית הקריירה - שמן הסתם עוד יתפתחו ויתחזקו. האם בלילה הזה בברלין נבנתה עוד שושלת ספרדית - סטייל הנבחרת הגדולה של 2008-2012, שזכתה פעמיים ביורו ופעם אחת במונדיאל? היום, הכדורגל הספרדי יכול להיות אופטימי במיוחד - לא רק בגלל הזכייה המרגשת, אלא גם בגלל מה שעומד לבוא.
ברלין התכוננה לגמר יורו מהסרטים (GETTY)
לאמין ימאל חיכה לרגע הגדול שלו (GETTY)
מחצית ראשונה של מאבק (GETTY)
הסתיימה בתיקו מאופס (GETTY)
וויליאמס שבר את הקרח במחצית השנייה (GETTY)
פאלמר השווה בשער גדול (GETTY)
אבל המילה האחרונה היתה של אוירסאבל (GETTY)
ספרד שוב אלופת אירופה (GETTY)
מנגד, נבחרת אנגליה שוב - כמו לפני שלוש שנים - יורדת מהגמר עם הפנים בין הידיים. המסע של האנגלים, לא תמיד ביכולת טובה אבל עם הרבה ווינריות ושאר רוח - הסתיים בגמר מאכזב, מול יריבה שכנראה היתה חזקה מדי. אנגליה לא שיחקה רע לחלוטין הלילה בברלין - בדקות רבות היא הגיעה להזדמנויות שלה, בעיקר במחצית השנייה, אבל כשמסתכלים על כלל תשעים הדקות - היא לא שיחקה כדורגל של אלופת אירופה. לא הלילה, ובטח לא בכל אליפות אירופה.
ובסופו של דבר, מה שהיה בעוכריה - ככל הנראה - זו הגישה ותפיסת העולם. דור השחקנים האנגלי, זה שהצליח להוציא שחקנים ששווים מאות מיליונים, זה של בלינגהאם ופיל פודן ובוקאיו סאקה (וגם קול פאלמר, ששוב הציל את אנגליה עם שער השוויון) מלא בכישרון שלא היה כבר הרבה מאוד זמן; אבל משהו בדרך, ככל הנראה, היה שגוי.
והמסע של אנגליה - יימשך. עוד שנתיים ארוכות ארוכות במדבר, 60 שנה ללא גביע. הפעם הבאה תהיה כבר מעבר לים - ביבשת אמריקה, שם יתקיים המונדיאל הבא (אם אנגליה תגיע אליו). נכון לעכשיו, מתרבים הדיווחים שגארת` סאות`גייט דווקא יישאר - אבל אולי דווקא עוד הפסד כואב (למרות שפחות כואב מהפעם הקודמת בגמר היורו), יעיד שהגיע הזמן לשנות את הדרך.
וספרד? היא תחגוג לאורך כל הלילה, ועוד הרבה הרבה זמן. 12 שנה מאז הפעם האחרונה, עם צ`אבי הרננדס וצ`אבי אלונסו ואנדרס אינייסטה ודויד סילבה, היא שוב מניפה את הגביע - עם אותה רוח התקפית ויצירתית שהביאה לה את זה בפעם הקודמת. "לה רוחה" הפכה היום לנבחרת שזכתה הכי הרבה אי פעם ביורו - ואחרי הערב, ייתכן שהפער הזה מהאחרות עוד יגדל.