ה-4 במרץ, 1995 לא ייזכר כיום יוצא דופן עבור העולם. אבל לאוהדי מנצ'סטר יונייטד זה היה יום משמעותי: זה היה היום שבו השיגו את נצחונם הגדול ביותר, אחרי שהביסו את איפסוויץ' טאון בתוצאה 0:9. הלילה (שלישי), נמחק התאריך הזה - ההיסטוריה הושוותה. 25 שנה אחר כך (פחות חודש אחד), יונייטד אחרת לחלוטין השיגה את התוצאה ממש על חשבונה של סאות'המפטון האומללה. אולה גונאר סולשיאר, וגם סר אלכס פרגוסון אי שם, יכולים לחייך.
בסופו של דבר, היה זה לילה שהוכרע בפעולה אחת מטופשת: כבר אחרי דקה וחצי של משחק, הצליח אלכס יאנקביץ' (בחור בן 20 שגדל בשוויץ) לפרק את סקוט מקטומיניי, ומייק דין המנוסה שלף לו כרטיס אדום מוצדק. מאותו הרגע, המשחק כמעט ואיבד מערכו הספורטיבי: יונייטד שלטה ללא עוררין, הכדור כמעט ולא יצא ממחצית המגרש של סוטון, והשדים האדומים פשוט הבקיעו והבקיעו והבקיעו, כשרק שריקת הסיום גאלה את האורחת מייסוריה.
האמת היא שקצת קשה לדבר על משחק שכזה במונחים של כדורגל - זו היתה פשוט התפרקות מנטלית של קבוצה, שלא הצליחה להיכנס למשחק, מול יריבה שגם כך עדיפה עליה משמעותית, ולא נשאר אלא לחבק את הצער, ולהסתכל על המשחק הבא מול ניוקאסל בעוד שלושה ימים. ראלף האזנהוטל כבר חטף תבוסה כזו, מול לסטר בשנה שעברה, וידע להרים את שחקניו. עכשיו הוא יצטרך, בצער רב, לעשות זאת שוב.
ויונייטד? היא הוכיחה שוב שיש בה משהו מיוחד - וזכתה לערב התקפי יוצא דופן. לוק שואו בלט עם מחצית ראשונה גדולה, שני בישולים ומעורבות בעוד שער; מרקוס ראשפורד, אדינסון קבאני, אנתוני מרסיאל עם צמד - כל מטאטא ירה, ויונייטד ניקתה את אולד טראפורד מהיריבה שלה. ניצחון גדול ליונייטד, אבל אפילו על זרי הדפנה האלה היא לא תוכל להתרפק - מאבקי הצמרת עוד ארוכים, ומורכבים. רק שחקני איפסוויץ' טאון מודל 1995 יוכלו לחייך קצת, אחרי 25 שנה. מהיום, יש מי שמתחלק איתם בעול.
(getty)
(getty)
(getty)
(getty)
(getty)
(getty)
(getty)
(getty)
(getty)