באדיבות כאן 11 - המשדר הרשמי של מונדיאל 2022. שידורים חיים, תקצירים, סטטיסטיקות ועוד מחכים לכם בעמוד המונדיאל של כאן.
"קומו ילדי המולדת, הגיע יום התהילה", במילים האלה נפתח המנון צרפת - "המרסייז". 227 שנה אחרי שהשיר הזה נכתב, ביום ראשון הקרוב - ה-18 בדצמבר, הנבחרת ששרה את ההמנון תגיע אל יום התהילה שלה. אלופת העולם המכהנת, צרפת, העפילה הערב (רביעי) לגמר המונדיאל בפעם השנייה ברציפות, אחרי 0:2 על מרוקו - ותנסה לעשות את מה שלא עשו כבר שישים שנה: להשיג זכייה שנייה ברציפות, "באק טו באק", בגביע העולמי.
גם הפעם, אולי למעט המשחק מול פולין בשמינית הגמר, קשה לומר שנבחרת צרפת הרשימה או נצצה - אבל היא הראתה שהיא עשויה מחומר של אלופים. דידייה דשאן והשחקנים שלו הגיעו למעמד הזה, מול נבחרת שלא קל להכניע (ועוד נדבר על מרוקו) - וכמעט שייטה לניצחון הזה. כמו שכתב המשורר עלי מוהר ז"ל, צרפת פשוט פירקה אותם 0:2.
האחרונה שזכתה במונדיאל פעמיים ברציפות היתה ברזיל, וגם לנבחרת צרפת היה את ה"פלה" שלה (גם אם לא נסתכן בהשוואות היסטוריות): קוראים לו קיליאן אמבפה, ששוב סיפק תצוגה נפלאה.
הוא לא כבש או בישל (לפחות לא באופן רשמי), אבל הוא היה מעורב בשני השערים בעקיפין - ועם כל נגיעה בכדור, הפגין דומיננטיות ראויה לציון. אמבפה הגיע למונדיאל הזה בתור כוכב, כבר לפני ארבע שנים הוא היה שותף בכיר לזכייה של צרפת ברוסיה; זכייה שנייה ברציפות תעלה אותו אפילו גבוה יותר בסולם של הכדורגל העולמי.
אמבפה עלה הערב לחצי הגמר עם חלום (getty)
הגביע היה ביד של צרפת, והיא רצתה לשמור עליו (getty)
מנגד, מרוקו ומזראווי רצו להמשיך להפתיע (getty)
אבל תוך חמש דקות צרפת כבר הובילה (getty)
תיאו הרננדס כבש שער יפהפה (getty)
צרפת המשיכה עם שלווה פנימית (getty)
מרוקו לא נשברה (getty)
וגם הקהל ה"ביתי" עזר לה (getty)
אבל זה לא הספיק מול צרפת (getty)
וקולו מואני (getty)
מרוקו תקווה להשיג מדליית ארד (getty)
צרפת מחכה לארגנטינה לגמר הגדול מכולם (getty)
נבחרת מרוקו אמנם הפסידה הערב, אבל היא יורדת בסיומו של מסע גדול - היא התחילה בתור אנדרדוג מובהק, אבל "אריות האטלס" של וואליד רגראגי השאירו מאחור יריב אחר יריב: בהתחלה את בלגיה של דה בריינה, הזאר ולוקאקו; אחר כך את ספרד של לואיס אנריקה, גאבי ופדרי; בסוף אפילו את פורטוגל של כריסטיאנו רונאלדו. בסופו של דבר, אפילו האריות של מרוקו התקשו מול העוצמות הצרפתיות - בוודאי כשהגיעו למשחק הזה עם חוליית הגנה חסרה ופצועה.
שלושה מהשחקנים שהיו אמורים לאייש את הקו האחורי הערב - נאיף אגר, רומן סאיס ונוסייר מזראווי - ולפתוח בהרכב, לא היו כשירים במאת האחוזים. רגרגי חשב ש"יהיה בסדר", אבל את אגר הוא איבד עוד לפני שריקת הפתיחה, סאיס הוחלף בדקה ה-21 ומזראווי הוחלף במחצית - ועבור נבחרת שההגנה היא מקור הכוח שלה, זה כנראה היה יותר מדי להתמודד איתו. עכשיו, היא תגיע למשחק על המקום השלישי - במטרה להשלים את ההיסטוריה, עם מדליית הארד.
מכאן, הסיפור הוא של אחד ממשחקי הגמר הגדולים שידענו בשנים האחרונות - מצד אחד צרפת, האלופה המכהנת עם הכוכב הגדול של ההווה, קיליאן אמבפה. מצד שני, ארגנטינה הסוערת והאמוציונלית בכיכובו של ליונל מסי, שרוצה סוף סוף לזכות בגביע אחרי חמישה ניסיונות. העבר מול העתיד, במשחק הכי גדול בעולם, עם שני הכוכבים החזקים ביותר - שיתחרו על התואר הכי גדול שיש.
וכן, אפשר להודות - אנחנו כבר מתרגשים. ומחכים ליום ראשון הגדול. זה זמן הקסם. הכל יכול לקרות.