לא רק התוצאה, לא היכולת, אלא מה שמסביב. הרבה רגעי שפל היו לנבחרת ישראל בשנים האחרונות, אבל נדמה שהערב הזה, חצה כל גבול אפשרי. יכולת רעה על הדשא, הפסד ליריבה נחותה ויותר מהכל: מופע אי אמון חד משמעי של הקהל נגד הקפטן, ערן זהבי. ישראל ספגה הערב (שבת) את ההפסד השלישי שלה ברציפות בקמפיין מוקדמות המונדיאל, כשספגה 1:0 כואב מנבחרת מקדוניה בערב שחשף את כל הצרות של הנבחרת.
נראה שבכל משחק מחדש אנחנו שומעים את הטענות על הפער התהומי בין היכולת של ערן זהבי בנבחרת לבין זו בגוואנגז'ו. בעוד בסין הוא מככב בגוואנגז'ו, קפטן הנבחרת נעלם כשהוא מגיע למדים הלאומיים. השערים התחלפו בתנועות ידיים כועסות, התנועה לעומק הפכה לעמידה במקום, ולנו נותרה רק נותרה החידה: ממה כל זה נובע?
אחד הכוכבים הכי גדולים של ישראל בכל הזמנים שבר אינספור שיאים חיוביים בקבוצות בהן שיחק, אבל בנבחרת הוא שבר הערב שיא שלילי. במראה בלתי נשכח, אוהדי הנבחרת שרקו בוז בכל נגיעה של ערן זהבי, שבתגובה הסיר את סרט הקפטן.
להיות קפטן נבחרת זו זכות שמעטים זוכים לה, זכות שלצד כל האמוציות של כתוצאה משריקות הבוז לא יכולה להיות כזאת שייקחו כמובן מאליו. ערן זהבי שחקן ענק, ואף אחד לא ייקח את זה ממנו, אבל ערב מסוג זה מטילים כתם ענק על הקריירה שלו, וכזה ששום שער או תואר ברמה הקבוצתית לא יוכלו להסיר.
ירדה הכי נמוך שרק אפשר (אלן שיבר)
רחוקה מלהיות הנבחרת של העם (אלן שיבר)
שבר עוד שיא, הפעם שלילי (אלן שיבר)
כדי להבין את סיפור הקמפיין של נבחרת ישראל אפשר לראות את הפער בין איך שהוא התחיל לבין איך שהוא עכשיו. 30 אלף צופים שהגיעו למשחק מול איטליה מול 11,300 שנכחו הערב, תמיכה מול האזורי מול קריאות בוז בכל נגיעה, שהמחישו שהנבחרת כבר מזמן לא כזאת ששייכת לעם.
לטוב ולרע אלישע לוי ידע שאחרי המשחק הזה הצלחה או כישלון תהיה חתומה על שמו. המאמן הלאומי הימר על הרכב מפתיע שכלל רק ארבעה ליגיונרים, כשחקנים בכירים דוגמת תומר חמד וביברס נאתכו הוצבו על הספסל. בפועל, הכוחות החדשים של הנבחרת, ביניהם מרוואן קבהא ומיכאל אוחנה, לא הראו שום בשורה.
אחרי ה-0:3 על אלבניה בחוץ, עופר עיני הבטיח שאלישע לוי יקבל קמפיין נוסף בוודאות, אבל נראה שרגעי השפל שהגיעו בהמשך הקמפיין יהפכו את ההבטחות לחסרות כל בסיס במציאות. נכון, ישראל הוגרלה בבית קשה וגם נכון שאף אחד לא ציפה ממנה להעפיל למונדיאל, אבל דווקא בקמפיין שהיה יכול להיות קרש קפיצה לקראת העתיד, הנבחרת הלכה עשרות צעדים אחורה, במה שמעלה לא מעט תהיות לגבי העתיד.
מגיע לו עוד קמפיין? (אלן שיבר)
אין הווה, אין עתיד (אלן שיבר)
הקהל לא מאמין בנבחרת (אלן שיבר)
שום דבר לא יתרץ (אלן שיבר)
עומרי גלזר קיבל את הקרדיט בין הקורות בפעם הראשונה כחלק מהרצון לבצע חילופי דורות, אך נראה ששוער מכבי חיפה עדיין צריך עוד זמן כדי להתאים למעמד. יציאות רעות במצבים הנייחים ומשחק הססני העלו תהיות לגבי הבחירה בו ולא באריאל הרוש. אז נכון, הוא עדיין שוער צעיר וזה חלק משכר לימוד שהוא חייב לשלם, אך שוער מכבי חיפה יהיה חייב להשתפר על מנת להיות שוער העתיד של נבחרת ישראל כמו שמצפים שיהיה.
נקודת האור בנבחרת, כמעט כרגיל, הייתה תומר חמד. הליגיונר שלנו בפרמייר ליג והכובש המצטיין בשנים האחרונות (15 שערים) מסיבה לא ברורה לא פתח בהרכב, אך נכנס במחצית ושוב גרם לתהיות למה לא נותנים לו יותר קרדיט.
אבל עם כל הכבוד, לא גלזר, לא אלישע לוי, לא ערן זהבי וגם לא אף אחד מהשחקנים אשמים בהופעה של הנבחרת, אלא נדמה שזה הכל ביחד. המאמן שאיבד שליטה, הקפטן שאיבד גבולות והקהל שאיבד אמון. נבחרת ישראל הפכה לשק חבטות על הדשא ומחוצה לו. עוד ערב עצוב בספורט הישראלי.
רחוק מלהיות בשל. גלזר (אלן שיבר)
ערב עצוב (אלן שיבר)
הקפטן היוצא? (אלן שיבר)
הולכים לשום מקום (אלן שיבר)